Sweetest Facebook Friends,
Thank you for your comments on my article “Why We Should Not Pray.” Here are some of the classic Torah sources from where these ideas come. Whatever teachings I share are never my own. They are always based on traditional sources.
Blessings,
David
WHY WE SHOULD NOT PRAY
1] How absurd is the common man’s understanding of tefilla –a person prays to G-d, Who is the mightiest of all beings, and he generates by G-d his desired effect!? The Almighty is impacted by the speech of a man – He is awakened to fulfill this person’s wishes since he has burdened G-d with his requests. Is there any blasphemy, sacrilege, darkness, and distortion greater than this? Is it any wonder that a person who is part of a sophisticated society, who sees himself as an intelligent and honest practitioner of Torah, despises prayer? Just as prayer, without understanding and feeling, is like darkness, so too is it enlightening and uplifting when it is an expression of insight and emotion.
התפלה – כמה מגוחכת היא לפי ההבנה ההמונית. מתפלל האדם אל האלהים האדיר על הכל. והוא פועל אצלו את המבוקש שלו; מתפעל הוא האלהים מדיבוריו של האדם, ומתעורר וממלא את חפצו אחרי שיכביד עליו בבקשותיו. היש לך חרוף וגדוף, חשכה ושקרות גדולים מזה? והיש איפוא להתפלא אם העומדים במעמד תרבותי, ורואים את עצמם בתורה משכילים וכנים, שהם מואסים את התפלה! כשם שחשכה היא התפלה באין דעת ורגש, כך מאירה ורוממה היא בגלוי הדעת וההרגשה. .~אוצרות הראי”ה / מאורות הראיה / מאורות התפילה פרק ראשון
2] When tefillah is understood in a crass way it becomes a mockery; suffering the pollution of idolatry. A person calls out to G-d, whom he describes as powerful, resilient, mighty, dominant, victorious, and as One Who pursues honor and the obedience of grovelling servitude from His ministers and servants, and that He is inclined to be appeased by lowly people who plead with Him by their requests and supplications. Then He changes His authoritative will and fulfills their demand, which is not sacrosanct, but rather a simple base desire for some pleasant or unbecoming thing!? This type of prayer is objectionable; it is intoxicated and idolatrous. It is lacking the inner power of the essence of tefillah, and it is considered a misguided offense.
התפילה כשהיא מתגשמת היא מתהפכת לפלסתר לזוהמת עבודה זרה. הוא קורא לאלוקים שהוא מציירו איתן, קשה, תקיף ושליט, נצחן ורודף כבוד ומשמעת [מ’ ראשונה מנוקדת חירק] של עבדות כפופה מנתיניו עבדיו; והוא דוקא עלול להיות מרוצה על ידי שיבקשו ממנו בבקשות ובתחנונים מן שפלי נפש, אז משתנה הוא מחפצו העז וממלא את המבוקש, והמבוקש איננו אצילי כ”א פשוט חפץ גס של צורך נאה או מכוער. תפילה זו פסולה היא, שכורה ואלילית, חסרה היא העצמיות התוכית של מהות התפילה ותחשב לחטאה לתפלה.~אוצרות הראי”ה / מאורות הראיה / מאורות התפילה פרק ראשון
3] Of what benefit is prayer? Will divinity change? Rather the one who is m’tpallel is calling to the godliness manifest within him, within the totality of his soul. This awareness definitely changes the person’s receptivity which is ever changing. …The external world is tied to the inner world. Positive change of the inner world causes changes in the outer world.
איך תועיל התפלה, וכי האלהות תשתנה?… והמתפלל עצמו קורא לאלהות המתגלה בתוכיותו ובכל הוית נשמתו, שהארה זו ודאי משתנה היא על ידי השינוי שיש במקבל בנפש האדם, שכולה מלאה שינויים…. העולם החיצוני מקושר הוא עם העולם הפנימי, והשינויים לטובה שבעולם הפנימי מחוללים הם שינויים בעולם החיצוני~ מאורות הראיה / מאורות התפילה פרק ראשון
4] It is a known fact that God does not change. And so it is written: I am God, I did not change (Malachi 3:6). Rather the change is on the part of the recipients. It was already established when the recipients are worthy such and such will happen and if not then this and that will happen. The change is from them.
וידוע שבהשי”ת אין בו שינוי כמ”ש אני ד’ לא שניתי רק השינוי מצד המקבלים שכבר הוקבע ההנהגה שכשיהי’ המקבלים זכאים יהי’ כך וכך ואם לא יהי’ כך וכך ואח”כ השינוי הוא רק מהם. ויעויין אדרא רבא דף קמ”א כללא דכל מילין עתיק דעתיקין כו’ כולא חד כו’ לא שני ולא אשתני ולא ישתני כו’ ומסיטרא דילן כו’ צריך הוא לעלם ולעלמי עלמין ע”ש~ספר עץ חיים – הודעה ואזהרה לפני לימוד חכמת הקבלה
5] Philosophy cannot understand how God’s will is unchanging and yet includes equally within it all changes eternally. When a person wants God he clarifies His goodness which then becomes manifest within man and the world in the same way all natural phenomena reveals is changes from a great equivalence.
..אין הפילוסופיא, המבינה את העדר השינוי ברצון ד’, יכולה לגעת בגובה זה, שהוא כולל בקרבו את כל השינויים בהשואה נצחית. ותנועות הרצון של האדם כלפי האלהים, בבירור טובו, הוא מופיע על ידי התגלות אור ד’ באדם ובעולם לטובה, כמו שכל ההויות הטבעיות פועלות את גילויי שינוייהם, מתוך ההשואה האיתנה של המציאות כולה. ~אורות הקודש / חלק ג – מוסר הקודש / עמוד מח
6] When desire ascends to the highest planes of knowledge, it becomes clear that no one’s will is separate from the collective divine will that is manifest in all of life and beings. The more we recognize this great truth how the ocean of life spills into all the rivers of will, collective and personal, the more effective our request becomes.
בהיות החפץ עולה למרומי הדעת, מתבררת ההכרה, שאין רצון שום בריה דבר מפורד מהרצון האלהי הכללי, המתגלה באור כל חי, וכל בריה. ולפי הערך של הדעה, המכרת את גודל האמת של ים החיים, המשתפך לפלגי הרצונות כולם, הכלליים והפרטיים, ככה מתגברת היא הפעולה הכבירה של הופעת התולדה של המבוקש. ~ אורות הקודש / חלק ג – מוסר הקודש / עמוד נ
7] A person’s will is connected to the divine will; flowing from the radiance of its’ light. However, the divine power within his will is not revealed until he acknowledges this connection. The capacity of his will to affect, cause, innovate and decree is according to the degree the person realizes that his will is none other than a revelation of the divine will.
רצונו של האדם הוא קשור ברצון האלהים, והוא נובע מזיו אורו. רק כל זמן שאין האדם מגלה בעצמו את היחש הזה, אין מתגלה ברצונו אותה הסגולה האלהית שבו. אבל כל מה שהאדם משים אל לבו לדעת, שאין לנו שום רצון אחר כי אם התגלות מאור הרצון האלהי, לפי מדת הגילוי הזה מתגלה כח הסגולה ברצונו להיות פועל, מהוה, מחדש וגוזר. ~ אורות הקודש / חלק ג – מוסר הקודש / עמוד נג
8] The individual will does not stand alone, it is a branch of the universal will, flowing from the will that is beyond all, that causes all, creates worlds, that renews creation daily. This offshoot will is powerless when it is perceived as independent of the universal will. The power of the individual will, however, is intensified according to the extent it bonds with the universal will. When a person, through tefillah, turns to Hashem from the depth of desire the essential might of his will rises. His will is freed of its particular character, returns to its foundation, source, to the depth of Hashem’s will, the master of all and operates according to his will and vision.
הרצון הפרטי איננו דבר בודד, סעיף הוא מהרצון הכללי, משפע הרצון המתעלה מעל לכל לראש, משפעת הרצון המחולל כל, הבורא כל עולמים, המחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. חלוש הוא הרצון המסועף, אפס היא מדת היכולת שלו, מפני שהוא בציורו נפרד מהחפץ הכללי, לפי אותה המדה של עז הדבקות אשר להרצון הפרטי בהרצון המקודש הכללי, לפי מדה זו הרי הוא מתעלה, ויכלתו מתגברת.בעת התפלה, שהאדם פונה אל ד’ מעומק רצונו, מתעלה העז המהותי של הרצון הפרטי שלו. וכפי ערך הדבקות האיכותית הזאת, הרצון הזה הפרטי, שנשתחרר מפרטיותו, והוא הולך, רץ מדות, עף וטס, ומתגבר מתוך חזרתו ליסוד חייו, למקור מחצב מהותיותו, לעומק רצון ד’, אדון כל, הרי הוא פועלת פעולתו, כפי רצונו וציורו~ אורות הקודש / חלק ג – מוסר הקודש / עמוד נד.
9] … the genuine One does not change nor accept any change, for if He would change, behold He is not one, as it is written, “From the supernal mouth will not come forth evil and good.” Heaven forbid, that His will changes from bestowing good to causing evil. The difference is only from the perspective of the recipients, who are governed by time and space, which is divisible into two: past and future, right and left, etc. In accord with the change in their situation – as a result of the modification of their conduct, like the change of time – they will be worthy of receiving Heavenly influence, which is disseminated in this world.
And this is the meaning of the verse, “HaShem spoke one thing, yet we heard two – for unto HaShem is the strength, and unto G-d is the kindness.” The intention in this is that HaShem, Who is the authentic One, does not change from one will to another. Rather, His will and His speech, which is an allusion to His decree that affects the lower realm, is totally one. However, when it arrives in the physical world, which is governed by time and that is divisible, which is also true regarding space (as I clarified in its place in great length), then, “… we heard two.” This refers to the differentiation into good and evil, a manifestation of duality, in accord with the free will that is afforded to the lower realm.
…אחד האמיתי אינו משתנה ואינו מקבל שינוי, שאם היה משתנה הרי איננו אחד, כמ”ש “מפי עליון לא תצא הרעות והטוב”, כי ח”ו אין רצונו משתנה מהטבה להרעה, והשינוי אינו רק מצד המקבלים, אשר הם נופלים תחת הזמן והמקום המתחלק לשנים, העבר והעתיד, הימין והשמאל, שלפי שינוי מצבם בשינוי הנהגתם בחילוף הזמן, כך הם מקבלים שפע עליון המתחלק למטה:הוא מ”ש הכתוב “אחת דבר אלוקים שתים זו שמענו כי עוז לאלוקים ולך ה’ החסד”, וכוונתו בזה כי הוא יתברך, אשר הוא יחיד האמיתי, אין בו שינוי מרצון לרצון ח”ו, אלא רצונו ודבורו, שהוא רמז לגזרתו הפועל בתחתונים, הוא אחד מכל צד, אבל כשבא לעולם השפל, אשר הוא תחת הזמן המתחלק לשנים, וכן המקום, כאשר בארתי במקומו באריכות, אז “שתים זו שמענו”, מתחלק לטוב ולרע מגדר השניות המשתנה ע”פ הבחירה המסורה לתחתונים~ספר שיח יצחק חלק ב – ליקוטים ב
10] It is known that the idea of prayer is that when a tragedy befalls a person, he prays to HaShem and is answered in his prayer to nullify the decree and to save him from his predicament. All those who are wise of heart have already questioned how can prayer change the decree, to change HaShem’s will, so to speak, from one will to a different one than was originally decreed upon a person?! The answer is that the change is not from HaShem’s side. Rather, it is from the perspective of the person who directs his heart in his prayer and pours out his soul before G-d. By doing this, he himself is transformed.
ידוע שענין תפילה הוא כשאדם באיזה צרה אשר קרהו, והוא מתפלל אליו יתברך ונענה בתפילה לבטל הצרה ולהצילו מרעתו. וכבר עמדו בזה כל חכמי לב, האיך התפילה משנה הגזירה, לשנות רצונו כביכול מרצון לרצון כפי אשר נגזר עליו מתחילה, והתשובה בזה, כי אין השינוי מצדו יתברך, רק מצד האדם המכוון לבו בתפילתו, ושופך נפשו לפני ה’, ובזה הוא עצמו משתנה ~ספר שיח יצחק חלק ב – ליקוטים ב
אורות הקודש / חלק ג – מוסר הקודש / עמוד נ
יסוד התפלה היא התרוממות הרצון והתגלותו. כשהמבוקש, הממלא את רצונו של אדם, מובע בקשר הרעיון והחפץ באלהים, עולה הרצון למרומי ערכו, מתאחד הוא עם הרצון הכללי, הרצון העולמי, אור חי העולמים, שבו כלולים כל המאויים. וכשהרצון הפרטי מצייר את מבוקשו בדבר הפרטי, חיי הרצון פועלים את המבוקש, על ידי מה שהרצון הכללי כולו מצייר את הפרט המתבקש, על פי פרטיותו היותר מבוררת….וכל מה שההכרה יותר גדולה באחדותה הרוחנית של ההויה כולה, החיה בנשמת אלהים שבה, ככה עולה היא מדת המוסר והחכמה. והצדיק והחכם לאמתתו, הרי הוא פותח בתפלתו שערי הרצון, לסגננו בסגנון וצבע המיוחד לו, שאליו שם מגמתו, ותגזר אמר ויקם לך.
11] ספר מאור עינים – ליקוטים
והנה מפי עליון לא תצא הרעות והטוב (איכה ג’, ל”ח) רצה לומר שבהרעות גנוז הטוב כי כל מה שנשפע מאתו יתברך הוא טוב אף שנראה רעה עיקר הכוונה לטוב והטוב גנוז רק שהאדם אי אפשר לו לקבל הטובה כשהוא בקטנות השכל כי לא יבין על ידי זה. הוצרך להתצמצם על ידי לבושים עד שיעור שירד כאלו היא רעה ועל ידי זה ושב אל ה’ והכל לתועלת האדם רק נקראים לימודי ה’ שה’ יתברך מלמדם כנזכר במקום אחר. וזהו אני אל שדי (בראשית ל”ה י”א) שאמרתי לעולמי די כי לשון די הוא עכבת השפע שלא יתרבה התגלות והוא מטעם האמור והבן:…. נמצא הכל טוב שאין רע יורד כנ”ל ועל ידי זה נדע חסדו שאם נראה ונביט שהוא כרעה בהיותו רב חסד מצמצם הטוב כדי שיהיו בקיעה כשיעור המקבל ואחר כך כששב יופתח הרחמנות. ונמצא הקודשא בריך הוא רוצה להטיב רק החסרון הוא מן המקבלים וזהו שפתח אנכי ה’ אלהיך (שמות כ’, ב’) רצה לומר אנכי ה’ שהוא מדה רחמים רוצה להטיב רק אלהיך הדינים הם מבחינתך וכן אני ה’ אלהיכם והבן
